בדידות בגיל השלישי: דרכים מעשיות לבנות מחדש קשרים חברתיים
פרישה, אובדן בן זוג או מעבר דירה עלולים להוביל לבדידות. כך מזהים את הסימנים ובונים מחדש מעגל חברתי משמעותי.
בדידות היא אחת התופעות השקטות והכואבות של הגיל השלישי. היא לא תמיד נראית מבחוץ: אדם יכול להיות מוקף בני משפחה בחגים ועדיין לבלות את רוב שעות השבוע לבד, בלי שיחה של ממש. המחקר מראה שלבדידות ממושכת יש השפעה של ממש על הבריאות, החל ממצב הרוח ואיכות השינה ועד לתפקוד הקוגניטיבי והגופני. אבל בדידות איננה גזרת גורל. יש דרכים מעשיות לזהות אותה מוקדם ולבנות מחדש מעגלים חברתיים, גם בגיל מבוגר.
למה דווקא עכשיו
הגיל השלישי מביא איתו שורה של שינויים שמצמצמים באופן טבעי את המעגל החברתי. הפרישה מהעבודה מנתקת מקשרים יומיומיים עם עמיתים. הילדים בונים את חייהם, לפעמים בעיר אחרת או בחו"ל. חברים ותיקים חולים, עוברים דירה או נפטרים. ואובדן בן או בת זוג, אחרי עשרות שנים של חיים משותפים, הוא אולי השינוי הקשה מכולם.
לכל אלה מצטרפות לעיתים מגבלות פיזיות: קושי בהליכה, ירידה בשמיעה או ויתור על נהיגה. אדם שהתקשה לשמוע בארוחות משפחתיות מתחיל להימנע מהן, ומי שהפסיק לנהוג מגלה שקשה לו להגיע למפגשים. כך, בהדרגה, המעגל הולך ומצטמצם.
סימנים שכדאי לשים לב אליהם
בני משפחה וחברים יכולים לזהות סימנים מוקדמים לבדידות, עוד לפני שהיא הופכת למצוקה. הנה כמה מהם:
- ירידה בעניין בתחביבים ובפעילויות שפעם גרמו הנאה.
- הזנחה של המראה החיצוני, של הבית או של התזונה.
- שיחות טלפון ארוכות במיוחד, כאילו קשה לסיים אותן.
- שינויים בשינה, עייפות כרונית או עצבנות.
- סירוב חוזר להזמנות ולמפגשים.
חשוב לזכור שחלק מהסימנים האלה עשויים להעיד גם על דיכאון או על בעיה רפואית אחרת. במקרה של ספק, מומלץ לעודד פנייה לרופא המשפחה או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש, שיכולים לאבחן ולהציע טיפול מתאים.
מועדונים, חוגים ומרכזי יום
אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודד עם בדידות היא מסגרת קבועה. רשויות מקומיות בכל רחבי הארץ מפעילות מועדונים לגיל השלישי, מרכזי יום, חוגים והרצאות. יש שם מקהלות, חוגי ציור, סדנאות כתיבה, טיולים מאורגנים ולימודי תורה או היסטוריה. המסגרת יוצרת סיבה לצאת מהבית, לקבוע שעה ולפגוש את אותם אנשים שוב ושוב, וזה בדיוק מה שמאפשר לחברויות להיווצר.
אוניברסיטאות ומכללות רבות מציעות גם תוכניות לימוד לגמלאים, שמשלבות הרצאות מעשירות עם קהילה של לומדים. עבור אנשים שאהבו ללמוד כל חייהם, זו דרך נפלאה להמשיך להתפתח ולפגוש אנשים עם תחומי עניין דומים.
התנדבות: לתת ולקבל
התנדבות היא אחד הכלים החזקים ביותר נגד בדידות, כי היא משלבת קשר חברתי עם תחושת משמעות. גמלאים מתנדבים בבתי ספר כמחנכים תומכים, בבתי חולים, בעמותות לחלוקת מזון, בספריות ובמוזיאונים. הניסיון והידע שצברו לאורך החיים הם משאב יקר, וארגונים רבים מחפשים בדיוק אותו.
מעבר לתרומה לקהילה, ההתנדבות מחזירה מבנה לשבוע, יוצרת קשרים עם אנשים מכל הגילאים ומעניקה תחושה שאתה עדיין חלק פעיל בעולם. רבים מספרים שההתנדבות שינתה את התקופה שאחרי הפרישה מתקופה של ריק לתקופה מלאת עשייה.
קשר בין דורי ושימוש בטכנולוגיה
קשר עם הנכדים ועם הדור הצעיר הוא מקור חשוב לשמחה. כדאי ליצור הרגלים קבועים: ארוחת צהריים שבועית, שיחת וידאו ביום קבוע, או פרויקט משותף כמו בישול מתכונים משפחתיים או כתיבת סיפור חיים. תוכניות בין דוריות שמפעילות עמותות ובתי ספר מחברות גם בין קשישים לצעירים שאינם בני משפחה, ויוצרות קשרים מפתיעים ומרגשים.
הטכנולוגיה יכולה להיות גשר נוסף. קבוצות ווטסאפ של חברים מהשכונה, הרצאות מקוונות ושיחות וידאו עם קרובים בחו"ל מאפשרות לשמור על קשר גם כשקשה לצאת מהבית. עם זאת, חשוב לזכור שמפגש פנים אל פנים נותן משהו שמסך לא מחליף.
תפקידה של המשפחה
בני המשפחה ממלאים תפקיד מרכזי, אבל לא תמיד נכון שהם יהיו המענה היחיד. במקום להרגיש אשמה על כך שאין זמן לבקר כל יום, אפשר לעזור להורה להתחבר למסגרות: לברר אילו חוגים יש בשכונה, להתלוות לביקור הראשון במועדון, לסדר הסעה או לעזור להירשם להתנדבות. הצעד הראשון הוא לרוב הקשה ביותר, וליווי בו יכול לעשות את כל ההבדל.
גם השכנים יכולים להיות חלק מהפתרון. שכן שמתעניין, דופק בדלת מדי פעם או מזמין לכוס קפה הוא רשת ביטחון חשובה, במיוחד עבור מי שגר לבד. בבניינים ובשכונות רבות התארגנו בשנים האחרונות קבוצות של שכנים שמחלקים ביניהם ביקורים קבועים אצל דיירים מבוגרים, ובכך יוצרים קהילה של ממש. משפחה שמכירה את השכנים של ההורה ושומרת איתם על קשר יכולה לדעת מוקדם אם משהו משתנה.
ולבסוף, כדאי לזכור שגם להורה יש תפקיד פעיל. המעבר מתפקיד של מי שמחכה לביקור לתפקיד של מי שיוזם, מזמין, מתקשר ומציע, משנה את כל הדינמיקה. אפשר לעודד את ההורה לארח ארוחת שישי קטנה, להזמין חברה ותיקה לקפה או לחדש קשר עם חבר ילדות שלא דיבר איתו שנים. יוזמה קטנה כזו מחזירה תחושת שליטה ומזכירה שהקשרים החברתיים נבנים משני הכיוונים. גם חיית מחמד, כמו כלב קטן או חתול, יכולה להוסיף חברה, שגרה יומית וסיבה לצאת לטיול בשכונה ולפגוש אנשים בדרך, כמובן בהתאם ליכולת לטפל בה.
לסיכום, בדידות בגיל השלישי היא בעיה נפוצה אבל לא בלתי נמנעת. זיהוי מוקדם של הסימנים, מסגרות קבועות, התנדבות, קשרים בין דוריים ותמיכה משפחתית חכמה יכולים להחזיר לחיים את החום, את השגרה ואת תחושת השייכות.
